מה לקחתי איתי מ-ESMO GI 2026 במינכן?

מחשבות ותובנות מהכנס המרכזי באירופה בנושא סרטן במערכת העיכול

בשבוע הראשון של יולי השתתפתי בכנס ESMO GI 2026 במינכן. זהו אחד הכנסים החשובים באירופה בנושא סרטן במערכת העיכול. במשך ארבעה ימים הוצגו מחקרים חדשים ודיונים על דרכים לשפר את הטיפול במטופלים. בין הנושאים המרכזיים היו בדיקות דם מתקדמות, טיפולים שמותאמים למאפיינים של הגידול, וטיפולים שמפעילים את מערכת החיסון נגד הסרטן.

אם הייתי צריכה לסכם את הכנס במשפט אחד, הייתי אומרת:

אם צריך לסכם את הכנס במשפט אחד: הרפואה מתקדמת לכיוון של טיפול אישי ומדויק יותר, אבל לא כל טיפול חדש באמת מאריך חיים או משפר את איכות החיים של המטופלים.

בדיקות דם מתקדמות תופסות מקום מרכזי

אחד הנושאים המעניינים בכנס היה השימוש בביופסיה נוזלית, כלומר בדיקת דם שמחפשת סימנים של הגידול בדם. אחת הבדיקות האלה נקראת ctDNA - קיצור של circulating tumor DNA, כלומר מקטעי חומר גנטי של הגידול שנמצאים בדם.

במחקר CAPRI-2 נבדקו מטופלים עם סרטן מעי גס גרורתי מסוג RAS/BRAF wild type. המשמעות היא שבגידול שלהם לא נמצאו שינויים מסוימים בגנים בשם RAS ו-BRAF. באמצעות בדיקת ctDNA החוקרים ניסו לזהות מי עדיין עשוי להרוויח מטיפול שמכוון למסלול בשם EGFR - חלבון שנמצא על פני תאים ויכול לעזור לגידול לגדול. מטופלים שלא נמצאו אצלם סימנים לעמידות לטיפול כזה הגיבו טוב יותר, גם כאשר המשיכו לקבל את התרופה cetuximab בקווי טיפול מתקדמים יותר.

המשמעות האפשרית היא שבעתיד בדיקות ctDNA יוכלו לעזור לנו לא רק למצוא שינויים חדשים בגידול, אלא גם לבחור בצורה טובה יותר מי עשוי להמשיך ליהנות מטיפול שכבר קיים. עם זאת, חשוב לזכור שזה עדיין לא מספיק כדי לשנות את דרך הטיפול לכלל המטופלים, ונדרשים מחקרים נוספים.

הרבה תקווה, אבל גם אכזבות - KRAS

KRAS הוא שם של גן שיכול להשתנות בחלק מהגידולים ולעזור לתאי הסרטן לגדול. לכן, טיפולים שמכוונים ל-KRAS הם אחד התחומים החמים ביותר באונקולוגיה.

אחת ההרצאות המרכזיות עסקה במחקר KRYSTAL-10. במחקר נבדק שילוב של התרופה adagrasib עם התרופה cetuximab אצל מטופלים עם סרטן מעי גס גרורתי שיש להם שינוי מסוים בגן KRAS, שנקרא KRAS G12C. אף על פי שכמעט מחצית מהמטופלים הגיבו לטיפול והגידול הצטמק אצלם, המחקר לא הראה שהטיפול האריך את הזמן עד להתקדמות המחלה או האריך חיים יותר מטיפול כימותרפי רגיל.

זו הייתה תוצאה מאכזבת יחסית, במיוחד בגלל הציפיות הגבוהות ממחקרים קודמים. המסר החשוב הוא שגם אם תרופה מצליחה להקטין גידול, זה לא תמיד אומר שהיא תשפר את התוצאות החשובות ביותר למטופלים בטווח הארוך.

בכיוון אחר: חדשות מעודדות בסרטן הלבלב

לעומת הנתונים המעורבים במעי הגס, דווקא בתחום סרטן הלבלב נרשמה אופטימיות זהירה.

שני מחקרים מוקדמים בדקו את התרופה zoldonrasib, שמיועדת לחסום שינוי מסוים בגן KRAS שנקרא KRAS G12D. במחקר אחד התרופה ניתנה יחד עם כימותרפיה כטיפול ראשון, ובמחקר נוסף היא שולבה עם תרופה אחרת שפועלת על אותו מסלול ביולוגי. בשני המחקרים נראו תוצאות מעודדות, כולל שיעורי תגובה גבוהים אצל חלק מהמטופלים.

חשוב להדגיש שמדובר עדיין במחקרים מוקדמים ובקבוצות קטנות יחסית של מטופלים. עם זאת, מכיוון שבסרטן הלבלב יש כיום מעט אפשרויות טיפול יעילות, הנתונים האלה נותנים סיבה לאופטימיות זהירה.

האם יותר טיפול תמיד טוב יותר?

שאלה חשובה שעלתה בכנס הייתה כמה זמן צריך לתת טיפול למטופלים עם סרטן מעי גס בשלב III, כלומר מחלה שהתפשטה לבלוטות לימפה סמוכות אך לא לאיברים רחוקים. בקבוצה שנדונה היה מאפיין שנקרא dMMR - מצב שבו מנגנון תיקון טעויות בחומר הגנטי של התא אינו עובד כראוי.

בניתוח חדש מתוך מחקר ATOMIC נבדק האם משך הכימותרפיה או משך הטיפול האימונותרפי משפיעים על התועלת של שילוב atezolizumab עם FOLFOX. אימונותרפיה היא טיפול שמפעיל את מערכת החיסון נגד הסרטן, ו-FOLFOX הוא שילוב של כמה תרופות כימותרפיות. לפי הנתונים, אצל מטופלים שקיבלו פחות משישה מחזורי כימותרפיה לא נראה יתרון ברור לתוספת האימונותרפיה. אצל מטופלים שקיבלו כימותרפיה למשך זמן ארוך יותר נראתה תועלת משמעותית יותר.

למרות שמדובר בניתוח מחקרי ולא במסקנה סופית שמשנה את הטיפול כבר עכשיו, הוא מדגיש נקודה חשובה: לא מספיק לדעת אילו טיפולים לתת - צריך להבין גם איך לתת אותם ולמשך כמה זמן.

סרטן הכבד: לא כל עיכוב בהתקדמות המחלה הוא ניצחון

אחד המסרים החשובים בכנס הגיע ממחקרי סרטן הכבד EMERALD-1 ו-EMERALD-3.

במחקרים רפואיים מדברים לעיתים על PFS (progression-free survival) כלומר הזמן שבו המחלה אינה מתקדמת. במשך שנים ראינו מחקרים שבהם טיפול חדש שיפר את המדד הזה, אבל לא תמיד היה ברור אם הוא גם מאריך חיים. מחקר EMERALD-1 הדגים זאת היטב: למרות שבעבר נראו תוצאות חיוביות בעיכוב התקדמות המחלה, בניתוח הסופי לא נמצא יתרון ברור בהישרדות הכוללת לטיפולים שכללו durvalumab, עם או בלי bevacizumab, יחד עםTACE , כשהשוו ראש בראש ל-TACE בלבד (TACE הוא טיפול מקומי בכבד שבו חוסמים כלי דם המזינים את הגידול ומחדירים טיפול ישירות לאזור).

לעומת זאת, מחקר EMERALD-3 הציג תמונה מעודדת יותר: נמשך שיפור בזמן עד להתקדמות המחלה, ונראתה גם מגמה לשיפור בהישרדות. עם זאת, החוקרים הדגישו שהנתונים עדיין אינם סופיים.

מבחינתי, זה היה אחד המסרים החשובים ביותר בכנס: המטרה היא לא רק לדחות את התקדמות המחלה, אלא גם לשפר איכות חיים ולהאריך חיים בצורה משמעותית.

מבט קדימה

כנס ESMO GI 2026 לא הציג “מהפכה אחת גדולה”, אלא משהו חשוב לא פחות: תמונה ברורה יותר של הכיוון שאליו התחום מתקדם.

המסרים המרכזיים שאיתם חזרתי ממינכן הם:

• בדיקות ctDNA, כלומר בדיקות דם שמחפשות חומר גנטי של הגידול, עשויות להפוך לכלי חשוב יותר בקבלת החלטות טיפוליות.

• טיפולים שמכוונים ל-KRAS, גן שמשתנה בחלק מהגידולים, ממשיכים להוביל חלק גדול מהחדשנות בתחום.

• צריך לבדוק בזהירות אם שיפור במדדים מחקריים, כמו עיכוב בהתקדמות המחלה, באמת מתורגם לתועלת שמורגשת אצל המטופלים.

• 
  

  הטיפול בסרטן מתקדם לכיוון אישי ומדויק יותר, בהתאם למאפייני הגידול ולמצב של כל מטופל.

כרגיל, לא כל תוצאה שמוצגת בכנס הופכת מיד להנחיה רפואית חדשה. אבל אין ספק שהמידע שהוצג במינכן יעזור לעצב את הדור הבא של הטיפולים בסרטן מערכת העיכול בשנים הקרובות.